<h1>אהל מועד שער הברכות דרך א'</h1>
<h2>דף כח:</h2>
והשומע ברכ' וענה אמן ואין רצונו לאכול ונמלך אח"כ צריך לברך וכן השומע ברכ' שיש בה מצוה ואינו רוצה לצאת בה אע"פ שענה אמן לא יצא ואע"פ שמצוה א"צ כוונה לדעת רוב החכמים או חכמי הצרפתים וגם רשב"א שדוקא בסתם אבל אם אינו רוצה לצאת בה לא יצא וכן עיקר אעפ"י שמן האחרונים חולקין בזה ואומ' שבכל מצוה אשר אדם עושה אע"פ שעומד וצווח ואינו רוצה לצאת בה יצא וכבר נתבאר זה בסוף דרך ב' משער ק"ש.
<h2>דף כט.</h2>
אע"פ שאמרו כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן לא אמרו אלא כגון נשים ועבדים אבל מי שיצא כבר מברכות שיש בהן מצו' אע"פ שיצא אפי' הן ברכות הנהנין מברך אותם לחבירו אע"פ שיצא מוציא מפני שכל ישראל ערבים זה לזה לא היו של מצוה אינו מוציא לאחרים אא"כ נהנה עמהן דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך וה"ה לכל ברכת הנהנין.
היה מברך חייב מד"ס כמי שאכל כזית פת והעונה חייב מן התורה שאכל די שובעו לא יצא וכבר ביארתי זה בנתי' ו' של דרך אחרון משער התפילה.
<h2>דף לג.</h2>
וכבר נתבאר בסוף נ"ג מזה הדרך דנשים מברכות במ"ע שהז"ג אע"פ שאינן חיוב מה"ת ואין זה ברכה לבטלה, ומוציא ש"ש לבטלה דנפקא לן בפ"ק דתמורה [ד' ע"א] מאת ה' אלקיך תירא בד"א בלא ברכה אבל בברכה אינו אסור אלא מדרבנן וכ"כ ר"ת וכן הורו רבני צרפת וכן הנשים נהגו לברך אבל הואיל ואינן חייבות באותה מצוה אין אדם מברך להן.
נשים מברכות על מ"ע שהז"ג אע"פ שפטורות מעשיית מצות עשה וכ"כ הר"מ וי"א שהרשות בידן לברך וכ"כ רשב"א ולזה הסכימו ר"מ ורוב החכמים אבל רבינו אברהם לא ס"ל הכי.
